סיפורי תמר במקרא
יש שתי דמויות שונות בשם תָּמָר במקרא, אנחנו נלמד על שתיהן במפגש
הסיפורים שלהן שונים מאוד באופי, בתקופה ובמשמעות
נציג את ההפניות לפרקים עבור כל אחת בנפרד
הראשונה: תמר - כלתו של יהודה (ספר בראשית)
בראשית – פרק ל״ח - תמר כלתו של יהודה
א וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו; וַיֵּט עַד־אִישׁ עֲדֻלָּמִי, וּשְׁמוֹ חִירָה.
ב וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת־אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ; וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.
ג וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ עֵר.
ד וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ אוֹנָן.
ה וַתֹּסֶף עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שֵׁלָה; וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ.
ו וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ, וּשְׁמָהּ תָּמָר.
ז וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה, רַע בְּעֵינֵי ה’; וַיְמִתֵהוּ ה’.
ח וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל־אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ, וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ.
ט וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹא־לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם־בָּא אֶל־אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אָרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן־זֶרַע לְאָחִיו.
י וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה’ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת גַּם־אֹתוֹ.
יא וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ, שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד־יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי; כִּי אָמַר פֶּן־יָמוּת גַּם־הוּא כְּאֶחָיו. וַתֵּלֶךְ תָּמָר, וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ.
יב וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים, וַתָּמָת בַּת־שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה; וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה, וַיַּעַל עַל־גֹּזֲזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה.
יג וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר, הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִּמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ.
יד וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל־דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה; כִּי רָאֲתָה כִּי־גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא לֹא־נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה.
טו וַיַּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה; כִּי כִסְּתָה פָנֶיהָ.
טז וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל־הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר הָבָה־נָּא אָבוֹא אֵלָיִךְ; כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא. וַתֹּאמֶר, מַה־תִּתֶּן־לִּי כִּי תָבוֹא אֵלָי?
יז וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי־עִזִּים מִן־הַצֹּאן; וַתֹּאמֶר, אִם־תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ.
יח וַיֹּאמֶר, מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן־לָךְ? וַתֹּאמֶר, חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן־לָהּ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַתַּהַר לוֹ.
יט וַתָּקָם, וַתֵּלֶךְ; וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ.
כ וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת־גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי, לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה; וְלֹא מְצָאָהּ.
כא וַיִּשְׁאַל אֶת־אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר, אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָּעֵינַיִם עַל־הַדָּרֶךְ? וַיֹּאמְרוּ, לֹא־הָיְתָה בָּזֶה קְדֵשָׁה.
כב וַיָּשָׁב אֶל־יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר, לֹא מְצָאתִיהָ; וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ, לֹא־הָיְתָה בָּזֶה קְדֵשָׁה.
כג וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, תִּקַּח־לָהּ פֶּן־נִהְיֶה לָבוּז; הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ.
כד וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר, זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ; וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף.
כה הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל־חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר־אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר־נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה.
כו וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר, צָדְקָה מִמֶּנִּי; כִּי־עַל־כֵּן לֹא־נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי. וְלֹא־יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ.
כז וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ, וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ.
כח וַיְהִי בְלִדְתָּהּ, וַיִּתֵּן־יָד, וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל־יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר, זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה.
כט וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ, וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו; וַתֹּאמֶר, מַה־פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ.
ל וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל־יָדוֹ הַשָּׁנִי; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח.
השנייה: תמר השנייה – בת דוד (ספר שמואל ב׳)ספר שמואל ב׳ – פרק י״ג - אמנון ותמר
א וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן־דָּוִד אָחוֹת יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר, וַיֶּאֱהָבֶהָ אַמְנוֹן בֶּן־דָּוִד.
ב וַיֵּצֶר לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת בַּעֲבוּר תָּמָר אֲחֹתוֹ, כִּי בְתוּלָה הִיא; וַיִּפָּלֵא בְּעֵינֵי אַמְנוֹן לַעֲשׂוֹת לָהּ מְאוּמָה.
ג וּלְאַמְנוֹן רֵעַ, וּשְׁמוֹ יוֹנָדָב בֶּן־שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד; וְיוֹנָדָב אִישׁ חָכָם מְאֹד.
ד וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דָּל בֶּן־הַמֶּלֶךְ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הֲלוֹא תַגִּיד לִי; וַיֹּאמֶר לוֹ אַמְנוֹן, אֶת־תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלוֹם אָחִי אֲנִי אֹהֵב.
ה וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹנָדָב, שְׁכַב עַל־מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחַלֵּה, וּבָא אָבִיךָ לִרְאוֹתֶךָ; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, תָּבוֹא־נָא תָמָר אֲחוֹתִי וְתַלְבִּנִי לֶחֶם, וְעָשְׂתָה לְעֵינַי אֶת־הַבִּרְיָה לְמַעַן אֶרְאֶה וְאָכַלְתִּי מִיָּדָהּ.
ו וַיִּשְׁכַּב אַמְנוֹן וַיִּתְחַל; וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹתוֹ, וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל־הַמֶּלֶךְ, תָּבוֹא־נָא תָמָר אֲחוֹתִי וְתִלְבַּן לְעֵינַי שְׁתֵּי לְבִבוֹת וְאֶבְרֶה מִיָּדָהּ.
ז וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל־תָּמָר הַבַּיְתָה לֵאמֹר, לְכִי נָא בֵּית אַמְנוֹן אָחִיךְ וַעֲשִׂי לוֹ הַבִּרְיָה.
ח וַתֵּלֶךְ תָּמָר בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ וְהוּא שֹׁכֵב; וַתִּקַּח אֶת־הַבָּצֵק וַתָּלֹשׁ וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו וַתְּבַשֵּׁל אֶת־הַלְּבִבוֹת.
ט וַתִּקַּח אֶת־הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו; וַיְמָאֵן לֶאֱכוֹל, וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן, הוֹצִיאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלַי; וַיֵּצְאוּ כָּל־אִישׁ מֵעָלָיו.
י וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל־תָּמָר, הָבִיאִי הַבִּרְיָה הַחֶדֶרָה וְאֶבְרֶה מִיָּדֵךְ; וַתִּקַּח תָּמָר אֶת־הַלְּבִבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂתָה וַתָּבֵא לְאַמְנוֹן אָחִיהָ הֶחָדְרָה.
יא וַתַּגֵּשׁ לוֹ לֶאֱכוֹל וַיַּחֲזֶק בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ, בֹּאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי.
יב וַתֹּאמֶר לוֹ, אַל־אָחִי אַל־תְּעַנֵּנִי, כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל; אַל־תַּעֲשֵׂה אֶת־הַנְּבָלָה הַזֹּאת.
יג וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת־חֶרְפָּתִי, וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה דַּבֶּר־נָא אֶל־הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ.
יד וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ; וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּהּ וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ.
טו וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד; כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ; וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן, קוּמִי לֵכִי.
טז וַתֹּאמֶר לוֹ, אַל־אוֹדוֹת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת מֵאַחֶרֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמִּי לְשַׁלְּחֵנִי; וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ לָהּ.
יז וַיִּקְרָא אֶת־נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ וַיֹּאמֶר, שִׁלְחוּ־נָא אֶת־זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה, וּנְעֹל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ.
יח וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים, כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁנָה בְּנוֹת־הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים; וַיֹּצֵא אוֹתָהּ מְשָׁרְתוֹ הַחוּצָה, וְנָעַל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ.
יט וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל־רֹאשָׁהּ, וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה; וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל־רֹאשָׁהּ, וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה.
כ וַיֹּאמֶר לָהּ אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ, הֲאַמְנוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ? וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי, אָחִיךְ הוּא; אַל־תָּשִׁיתִי אֶת־לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה; וַתֵּשֶׁב תָּמָר שֹׁמֵמָה בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ.
כא וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁמַע אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּחַר לוֹ מְאֹד.
כב וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם־אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד־טוֹב; כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת־אַמְנוֹן, עַל־דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת־תָּמָר אֲחֹתוֹ.
כג וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים, וַיִּהְיוּ גֹּזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם בְּבַעַל חָצוֹר אֲשֶׁר עִם־אֶפְרָיִם; וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם לְכָל־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ.
כד וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר, הִנֵּה־נָא גֹּזְזִים לְעַבְדֶּךָ; יֵלֶךְ־נָא הַמֶּלֶךְ וַעֲבָדָיו עִם־עַבְדֶּךָ.
כה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־אַבְשָׁלוֹם, אַל־בְּנִי אַל־נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ וְלֹא נִכְבַּד עָלֶיךָ; וַיִּפְרָץ־בּוֹ וְלֹא אָבָה לָלֶכֶת, וַיְבָרֲכֵהוּ.
כו וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם, וְלֹא יֵלֶךְ־נָא אִתָּנוּ אַמְנוֹן אָחִי; וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, לָמָּה יֵלֵךְ עִמָּךְ.
כז וַיִּפְרָץ־בּוֹ אַבְשָׁלוֹם, וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ אֶת־אַמְנוֹן וְאֵת כָּל־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ.
כח וַיְצַו אַבְשָׁלוֹם אֶת־נְעָרָיו לֵאמֹר, רְאוּ־נָא כְּטוֹב לֵב־אַמְנוֹן בַּיַּיִן, וְאָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הַכּוּ אֶת־אַמְנוֹן וַהֲמִתֶּם אֹתוֹ, אַל־תִּירָאוּ; הֲלוֹא כִּי אָנֹכִי צִוִּיתִי אֶתְכֶם, חִזְקוּ וִהְיוּ לִבְנֵי חָיִל.
כט וַיַּעֲשׂוּ נַעֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לְאַמְנוֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה אַבְשָׁלוֹם; וַיָּקֻמוּ כָּל־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּרְכְּבוּ אִישׁ עַל־פִּרְדּוֹ וַיָּנֻסוּ.
ל וַיְהִי הֵמָּה בַּדָּרֶךְ, וְהַשְּׁמוּעָה בָּאָה אֶל־דָּוִד לֵאמֹר, הִכָּה אַבְשָׁלוֹם אֶת־כָּל־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אֶחָד.
לא וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה; וְכָל־עֲבָדָיו נִצָּבִים קְרוּעֵי בְגָדִים.
(יונדב מרגיע ומבהיר שרק אמנון נרצח)
לז וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח, וַיֵּלֶךְ תַּלְמַי בֶּן־עַמִּיהוּד מֶלֶךְ גְּשׁוּר; וַיִּתְאַבֵּל עַל־בְּנוֹ כָּל־הַיָּמִים.
לח וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּרָה, וַיְהִי־שָׁם שָׁלֹשׁ שָׁנִים.
לט וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ לָצֵאת אֶל־אַבְשָׁלוֹם, כִּי נִחַם עַל־אַמְנוֹן כִּי־מֵת.
ספר שמואל ב׳ – פרק י״ד - המשך הסיפור על אבשלום
א וַיֵּדַע יוֹאָב בֶּן־צְרוּיָה כִּי־לֵב הַמֶּלֶךְ עַל־אַבְשָׁלוֹם.
ב וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה, וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, הִתְאַבְּלִי־נָא וְלִבְשִׁי־נָא בִּגְדֵי־אֵבֶל וְאַל־תָּסוּכִי שֶׁמֶן, וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל־מֵת.
ג וּבָאת אֶל־הַמֶּלֶךְ וְדִבַּרְתְּ אֵלָיו כַּדָּבָר הַזֶּה; וַיָּשֶׂם יוֹאָב אֶת־הַדְּבָרִים בְּפִיהָ.
ד וַתֹּאמֶר אֵלָיו הָאִשָּׁה הַתְּקוֹעִית, הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ.
ה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַמֶּלֶךְ, מַה־לָּךְ; וַתֹּאמֶר, אָבֵל אָנֹכִי אִשָּׁה אַלְמָנָה, וַיָּמָת אִישִׁי.
ו וְלִשְׁפָחָתְךָ שְׁנֵי בָנִים, וַיִּנָּצוּ שְׁנֵיהֶם בַּשָּׂדֶה, וְאֵין מַצִּיל בֵּינֵיהֶם; וַיַּכֶּה הָאֶחָד אֶת־הָאֶחָד וַיְמִתֵהוּ.
ז וְהִנֵּה קָמָה כָּל־הַמִּשְׁפָּחָה עַל־שִׁפְחָתֶךָ, וַיֹּאמְרוּ, תְּנִי אֶת־מַכֵּה אָחִיו וְנְמִיתֶנּוּ בְּנֶפֶשׁ אָחִיו אֲשֶׁר הָרָג, וְנַשְׁמִידָה גַּם אֶת־הַיֹּרֵשׁ; וְכִבּוּ אֶת־גַּחַלְתִּי אֲשֶׁר נִשְׁאָרָה, לְבִלְתִּי שׂוּם־לְאִישִׁי שֵׁם וּשְׁאֵרִית עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.
ח וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־הָאִשָּׁה, לְכִי לְבֵיתֵךְ וַאֲנִי אֲצַוֶּה עָלָיִךְ.
ט וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַתְּקוֹעִית אֶל־הַמֶּלֶךְ, עָלַי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הֶעָוֹן וְעַל־בֵּית אָבִי; וְהַמֶּלֶךְ וְכִסְאוֹ נָקִי.
י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, הַמְדַבֵּר אֵלַיִךְ וְהֵבֵאתוֹ אֵלַי וְלֹא־יֹסִיף עוֹד לָגַעַת בָּךְ.
יא וַתֹּאמֶר, יִזְכָּר־נָא הַמֶּלֶךְ אֶת־ה’ אֱלֹהֶיךָ מֵהַרְבּוֹת גֹּאֵל הַדָּם לְשַׁחֵת וְלֹא־יַשְׁמִידוּ אֶת־בְּנִי; וַיֹּאמֶר, חַי־ה’, אִם־יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת בְּנֵךְ אָרְצָה.
יב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, תְּדַבֶּר־נָא שִׁפְחָתְךָ אֶל־אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּבָר; וַיֹּאמֶר, דַּבֵּרִי.
יג וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, וְלָמָּה חָשַׁבְתָּ כָּזֹאת עַל־עַם אֱלֹהִים, וּמִדַּבֵּר הַמֶּלֶךְ הַדָּבָר הַזֶּה כְּאָשֵׁם, לְבִלְתִּי הָשִׁיב הַמֶּלֶךְ אֶת־נִדְּחוֹ.
יד כִּי־מוֹת נָמוּת, וּכְמַיִם הַנִּגָּרִים אָרְצָה אֲשֶׁר לֹא־יֵאָסֵפוּ; וְלֹא־יִשָּׂא אֱלֹהִים נָפֶשׁ, וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח.
טו וְעַתָּה אֲשֶׁר בָּאתִי לְדַבֵּר אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי יְרֵאֻנִי הָעָם; וַתֹּאמֶר שִׁפְחָתְךָ, אֲדַבְּרָה־נָא אֶל־הַמֶּלֶךְ, אוּלַי יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ אֶת־דְּבַר אֲמָתוֹ.
טז כִּי יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ לְהַצִּיל אֶת־אֲמָתוֹ מִכַּף הָאִישׁ לְהַשְׁמִידֵנִי וְאֶת־בְּנִי יַחְדָּו מִנַּחֲלַת אֱלֹהִים.
יז וַתֹּאמֶר שִׁפְחָתְךָ, יִהְיֶה־נָא דְבַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לִמְנוּחָה; כִּי כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים כֵּן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לִשְׁמֹעַ הַטּוֹב וְהָרָע, וַה’ אֱלֹהֶיךָ יִהְיֶה עִמָּךְ.
יח וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל־הָאִשָּׁה, אַל־נָא תְכַחֲדִי מִמֶּנִּי דָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁאֵל אֹתָךְ; וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, יְדַבֶּר־נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.
יט וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, הֲיַד יוֹאָב עִמָּךְ בְּכָל־זֹאת; וַתַּעַן הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר, חֵי־נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אִם־יֵשׁ לְהֵימִין וְלִשְׂמֹאול מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ; כִּי עַבְדְּךָ יוֹאָב הוּא צִוָּנִי, וְהוּא שָׂם בְּפִי שִׁפְחָתְךָ אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
כ לְבַעֲבוּר סֹבֵב אֶת־פְּנֵי הַדָּבָר עָשָׂה עַבְדְּךָ יוֹאָב אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה; וַאֲדֹנִי חָכָם כְּחָכְמַת מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים לָדַעַת אֶת־כָּל־אֲשֶׁר בָּאָרֶץ.
כא וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־יוֹאָב, הִנֵּה־נָא עָשִׂיתִי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה; לֵךְ הָשֵׁב אֶת־הַנַּעַר אֶת־אַבְשָׁלוֹם.
כב וַיִּפֹּל יוֹאָב אֶל־פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ, וַיְבָרֶךְ אֶת־הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר יוֹאָב, הַיּוֹם יָדַע עַבְדְּךָ כִּי־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אֶת־דְּבַר עַבְדּוֹ.
כג וַיָּקָם יוֹאָב וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּרָה, וַיָּבֵא אֶת־אַבְשָׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם.
כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, יִסֹּב אֶל־בֵּיתוֹ וּפָנַי לֹא יִרְאֶה; וַיִּסֹּב אַבְשָׁלוֹם אֶל־בֵּיתוֹ וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה.
כה וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא־הָיָה אִישׁ יָפֶה מְאֹד בְּכָל־יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד; מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד־קָדְקֳדוֹ לֹא־הָיָה בּוֹ מוּם.
כו וּבְגַלְּחוֹ אֶת־רֹאשׁוֹ — וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלְּחוֹ כִּי־כָבֵד עָלָיו — וְשָׁקַל אֶת־שְׂעַר רֹאשׁוֹ, מָאתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ.
כז וַיִּוָּלְדוּ לְאַבְשָׁלוֹם שְׁלֹשָׁה בָנִים וּבַת אַחַת וּשְׁמָהּ תָּמָר; הִיא הָיְתָה אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה.
כח וַיֵּשֶׁב אַבְשָׁלוֹם בִּירוּשָׁלִָם שְׁנָתַיִם יָמִים, וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה.
כט וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם אֶל־יוֹאָב לְשָׁלְחוֹ אֶל־הַמֶּלֶךְ, וְלֹא אָבָה לָבוֹא אֵלָיו; וַיִּשְׁלַח עוֹד שֵׁנִית וְלֹא אָבָה לָבוֹא.
ל וַיֹּאמֶר אֶל־עֲבָדָיו, רְאוּ חֶלְקַת יוֹאָב אֶל־יַדִּי שְׂעֹרִים־לָהּ; לְכוּ וְהַצִּיתוּהָ בָּאֵשׁ; וַיַּצִּיתוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶת־הַחֶלְקָה בָּאֵשׁ.
לא וַיָּקָם יוֹאָב וַיָּבֹא אֶל־אַבְשָׁלוֹם הַבַּיְתָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־חֶלְקָתִי בָּאֵשׁ.
לב וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל־יוֹאָב, הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, בֹּא הֵנָּה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל־הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, לָמָּה בָאתִי מִגְּשׁוּר, טוֹב־לִי עוֹד אֲנִי שָׁם; וְעַתָּה אֶרְאֶה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם־יֶשׁ־בִּי עָוֹן וְהֲמִיתָנִי.
לג וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיַּגֶּד־לוֹ; וַיִּקְרָא אֶל־אַבְשָׁלוֹם וַיָּבֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ עַל־אַפָּיו אַרְצָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ; וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְאַבְשָׁלוֹם.
