פרק 1 - לה לובה

ישנה אשה זקנה, שחיה במקום נסתר. כולם מכירים אותה, אך רק מעטים ראו אותה. נראה שהיא מחכה למי שטעו בדרך, לנוודים או למחפשים, שיבואו הביתה.

היא זהירה, לעיתים קרובות שעירה, תמיד שמנה ושואפת במיוחד להימנע מכל חברה שהיא.

היא נקראת בשמות רבים, אשת העצמות, המלקטת, אשה-זאב, לה לובה.

מלאכתה היחידה של לה לובה היא איסוף עצמות. ידוע שהיא אוספת ושומרת במיוחד את מה שיש סכנה שיאבד לעולם.

מערתה מלאה בעצמות של כל יצורי המדבר: הצבי, הנחש, העורב. אבל אומרים שהיא מתמחה בזאבים.

היא מתגנבת ומחפשת אחר עצמות זאבים, ומשאספה שלד שלם, כשהעצם האחרונה במקומה והפסל הלבן והיפהיפה של היצור שטוח בפניה, היא יושבת ליד האש וחושבת על השיר שתשיר.

וכשהיא בטוחה, היא עומדת מעל, נושאת את זרועותיה מעליו ושרה בקול.

ואז הצלעות ועצמות הרגל של הזאב מתחילות להעלות בשר והיצור מתכסה פרווה. לה לובה ממשיכה לשיר, ועוד איברים של היצור קורמים עור. זנבו מונף אל על שעיר וחזק. לה לובה ממשכיה לשיר והזאב מתחיל לנשום.

ועוד שרה לה לובה, בקול כה עמוק, שקרקרע המדבר רועדת ובעודה שרה פוקח הזאב את עיניו, מזנק ורץ במורד הקניון.

ואי שם במרוצתו , בין אם משום מהירות הריצה, או כשהוא מזנק לנהר, או בשל קרן אור שמש או ירח הפוגעות בצלעותיו, הזאב משנה צורה והופך לאשה צוחקת הרצה אל האופק, חופשייה.

ולכן אומרים שאם אתן משוטטות במדבר, קרוב לשעת השקיעה, ואולי אתן אבודות מעט, ובהחלט עייפות, שיחק לכן מזלכן. מפני שאתן עשויות למצוא חן בעיני לה לובה, ואז היא עשויה להראות לכן משהו - משהו לנשמה.

אהבתן? נשמח שתשתפו את העמוד ברשתות החברתיות ולחברות כדי שנגיע לכמה שיותר נשים עם הידע החשוב הזה