פרק 3 - האגדה על וסלילסה ובאבא יאגה

היו הייתה והיו לא הייתה אם צעירה ששכבה על ערש דווי, פניה חיוורים כשושני השעווה הלבנות בחדר תשמישי הקדושה של הכנסייה הסמוכה. בתה הצעירה ובעלה ישבו למרגלות מיטת העץ הישנה שלה והתפללו שהאל ינחה אותה בשלום לעולם הבא.

האם הגוססת קראה לוסליסה והילדה הקטנה, במגפיה האדומים וסנרה הלבן כרעה לצד אמא.

"הנה לך בובה, ילדתי האהובה" לחשה האם. ושלפה מהשמיכה השעירה בובה זערורית, שכמו וסלסה עצמה נעלה מגפיים אדומים ולבשה סינר לבן, חצאית שחורה ומותנייה רקומה ברקמת צבעונית.

"אלו מילותי האחרונות אהובה." אמרה "אם תתעי בדרך או תזדקקי לעזרה, שאלי את הבובה מה לעשות היא תעזור לך. שמרי את הבובה איתך תמיד. אל תספרי עליה לאיש. האכילי אותה כשתהיה רעבה. זו הבטחתי לך כאם, ברכתי לך, בתי היקרה." ובמילים אלה צנחה נשימתה של האם אל מעמקי גופה, לקחה את נשמתה, נמלטה מבין שפתיה והאם מתה.

הילדה ואביה התאבלו זמן רב עד מאוד.אבל כמו השדה הנחרש באכזריות תחת להב המלחמה, גם חייו של האב צמחו ועלו חדשים ורעננים מבין התלמים, והוא נשא לאשה אלמנה ולה שתי בנות. האם החורגת ובנותיה דיברו אמנם בקול מנומס, וחייכו תמיד כגבירות, אבל מאחורי חיוכן הסתתר משהו נברני. משהו שנעלם מעיניה. אביה של וסליסה.

ואכן, כששלוש הנשים נותרו לבד עם וסליסה, הן עינו אותה, הכריחו אותה לשרתן ושלחו אותה לחטוב עצים, כדי שעורה הלבן יוכתם ויתכער. הן שנאו אותה מפני שחוננה במתיקות שלא מהעולם הזה.היא גם הייתה יפה להפליא. שדיה צמחו ותפחו, בעוד ששדיהן הצטמקו מרוב רשעות. היא עזרה בלא טרוניה, ואילו האמא חורגת והאחיות החורגות התקוטטו בינן לבין עצמן כמו חולדות המכרסמות בלילה בין שירי הבשר.

יום אחד הרגישו האם החורגת והאחיות החורגות שפשוט אינן מסוגלות לסבול יותר את וסליסה."הבה נגרום לאש לכבות ונשלח את וסליסה אל היער, אל באבא יאגה, המכשפה, לבקש ממנה אש לתנור. כשהיא תגיע לבאבא יאגה, הזקנה תהרוג אותה ותטרוף אותה. כולן מחאו כפיים וצייצו בשמחה כמו יצורים החיים באפלה.

באותו ערב, כשוסליסה חזרה מאיסוף זרדים ביער, מצאה בית אפל. היא דאגה מאוד ופנתה לאמה החורגת "מה קרה? איך נבשל? איך נעיר את החשיכה?

האם החורגת נזפה בה "ילדה טיפשה שכמוך, הרי ברור שאין לנו אש ואני לא יכולה לצאת אל היער, כי הנני זקנה. בנותי אינן יכולות ללכת כי הן פוחדות. את היחידה שיכולה לצאת אל היער, למצוא את באבא יאגה ולקחת ממנה גחלת פחם להבעיר שוב את האש בבתינו.

ענתה וסליסה בתמימות "בסדר, כך אעשה" ויצאה לדרכה.

היער נעשה אפל יותר ויותר והזרדים נשברו מתחת לכפות רגליה והפחידו אותה.היא תחבה יד וגיששה בכיס העמוק של סינרה, ומצאה שם את הבובה שאמה גוססת נתנה לה.וסליסה ליטפה את הבובה שבכיסה ואמרה "כן בובתי, כשאני רק נוגעת בך מיד אני מרגישה טוב יותר."

בכל פרשת דרכים תחבה וסליסה את היד לכיסה ושאלה בעצת הבובה "לאן ללכת ימינה או שמאלה? והבובה ענתה, "כן" ו"לא" "לכאן" או "לשם". בדרך האכילה וסליסה את הבובה במעט מלחמה. וצייתה למה שהיא הרגישה שהבובה אומרת לה.

לפתע דהר לידה, פרש לבוש לבן רכוב על סוס לבן, והיום האיר. בהמשך הדרך עבר לידה פרש באדום, רכוב על סוס אדמוני והשמש עלתה. וסליסה הלכה והלכה, וממש לפני שהגיעה לבקתה של באבא יאגה חלף על פניה פרש לבוש שחורים רכוב על סוס שחור ודהר היישר אל תוך הבקתה של באבא יאגה.במהרה ירד הלילה. הגדר העשויה גולגלות ועצמות שהקיפה את הבקתה החלה לזהור באש שבערה מתוכה, וקרחת היער שבין העצים נגהה באור מסתורי.

באבא יאגה הייתה יצור מפחיד מאוד. למסעותיה יצאה לא במרכבה ולא בעגלה, אלא בסיר בצורת מכתש, שעופף באוויר.היא חתרה ברכבה זה בעזרת משוט שצורתו כעלי.ובעודה חותרת טאטאה את עקבותיה עם מטאטא עשוי משערות אנשים מתים.

הסיר עופף באוויר, כששיערה השמנוני של באבא יאגא מתנופף בעקבותיו. סנטרה הארוך התעקל למעלה ואפה הארוך התעקם למטה והשניים נפגשו באמצע. היה לה זקנקן לבן זעיר ועורה היה מכוסה יבלות, מפני שסחרה בקרפדות. ציפורניה המוכתמות היו עבות ומחוספסות כרעפים, עקומות כל כך עד שלא יכלה לקמוץ את ידה לאגרוף.

ביתה של ביבי והיה מוזר עוד יותר. הוא עמד על כרעי תרנגולת עצומים, צהובים ומכוסי קשקשים, הלך בכוחות עצמו ולפעמים הסתחרר סביב סביב כמו רקדנית. הבריחים על הדלתות והתריסים היו עשויים מאצבעות אדם, והמנעול בדלת הכניסה היה חרטום מצויד בהמוני שיניים חדות.

שאלה וסליסה בהצעת בובתה. "הזה הבית שאנו מחפשות?" והבובה ענתה לה בדרכה, "כן, זה מה שאת מחפשת". ובטרם יכלה לעשות צעד נוסף, נחתה באבא יאגה בסיר שלה על וסליסה וצרחה עליה. "ומה את רוצה?"

הנערה, נרעדה,"סבתא, באתי לבקש אש. ביתי קר... משפחתי עלולה למות... אני צריכה אש."

"אהה אני מכירה אותך ואת משפחתך. ובכן ילדה עצלה...נתת לאש לגווע. מעשה לא מחוכם. וחוץ מזה, למה את חושבת שאתן לך אש?" הטיחה בה באבא יאגא.

וסליסה נועצה בבובתה וענתה במהירות "מפני שאני מבקשת"

את צודקת זו התשובה הנכונה. נהמה באבא יאגה בהנאה.

וסליסה הרגישהה בת מזל עד מאוד, על שענתה את התשובה הנכונה.

"בשום פנים, לא אוכל לתת לך אש לפני שתעבדי בשבילי. אם תמלאי את המטלות שאטיל עליך תקבלי אש אם לא..." איימה באבא יאגה ועיניה בערו לפתע כגחלים אדומות, " אם לא ילדתי, תמותי."

באבא יאגה נכנסה לבקתה,השתרעה על המיטה וצוותה על וסליסה להביא לה את מה שמתבשל בתנור. בתנור היה די מזון לעשרה אנשים ובאבא יאגא אכלה הכל, והשאירה לוסליסה רק פירור זעיר ומרק כמלואהאצבעון.

"כבסי את בגדי תטאטאי את החצר והבית, הכיני לי אוכל, הפרידי את החיטה הנגועה בכינמת והחיטה הטובה ודאגי שהכל יהיה מסודר. אחזור מאוחר יותר לבדוק את עבודתך.אם לא תסיימי אוכל אותך." ואז, עופפה באבא יאגה בסיר שלה כשאפה מנחה אותה בדרך ושיערה משמש לה מפרש ושוב ירד הלילה.

וסליסה, פנתה לבובתה ברגע שהמכשפה נעלמה. "מה אעשה? האם אוכל להשלים את המטלות בזמן?הבובה הבטיחה לה שתוכל, ואמרה לה לאכול מעט וללכת לישון. וסליסה האכילה גם את בובתה ואז נרדמה.

עד הבוקר עשתה הבובה את כל העבודה, ולא נותר אלא לבשל את הארוחה. המכשפה חזרה בערב ומצא את הכל עשוי. היא שמחה במובן מסוים, אבל מצד שני כעסה מפני שלא יכלה להטיל דופי ורטנה "את ילדה בת מזל". אחר כך קרא למשרתיה הנאמנים לטחון את החיטה. שלוש זוגות ידיים הופיעו באוויר והחלו לרסק ולטחון את החיטה.המוץ עף לכל עבר כמו שלג זהוב. לבסוף הסתיימה המלאכה ובאבא יאג התישבה לאכול. היא אכלה במשך שעות וציוותה על סלסה לנקות שוב את הבית למחרת, לטאטא את החצר ולכבס את בגדיה.

אחר כך הצביעה גם על ערימת עפר גדולה בחצר. "בערימת העפר הזו, יש הרבה גרגירי פרג, מיליוני גרגירי פרג. בבוקר אני רוצה לראות ערימה אחת של גרגירי פרג וערימה אחת של עפר.מופרדות זו מזו. את מבינה?"

וסליסה כמעט התעלפה. "אבוי לי. איך אוכל לעשות את זה?" היא תחבה יד לכיסה והבובה לחשה."אל תדאגי, אני אעשה זאת." באותו לילה נרדמה באבא יאגה והחלה לנחור. וסליסה ניסתה לברור את גרגירי הפרג מתוך האפר. אחרי זמן מה, אמרה לה הבובה "שני. הכל יהיה כשורה."

ושוב ביצעה הבובה את כל המטלות. וכשהזקנה חזרה הביתה, הכל היה עשוי. באבא יאגה, הפטירה בלעג מבעד לאפה "יפה. מזלך שהצלחת לעשות את הדברים האלה" והיא קראה למשרתיה הנאמנים לסחוט את השמן מגרגירי הפרג, ושוב הופיעו שלוש זוגות ידיים ועשו את המלאכה.

בעוד יאגה זוללת ושפתיה מתכסות בשמן מנזיד הקדרה עמדה וסליסה לידה." על מה את מסתכלת?" נבחה עליה באבא יאגה.

"מותר לי לשאול כמה שאלות סבתא?" שאלה וסליסה

"שאלי" צוותה באבא יאגא. "אבל זכרי שידע רב מדי עלול לגרום לאדם להזקין בטרם עת."

וסליסה שאלה על הפרש הלבן, על הסוס הלבן

"אה", אמרה באבה יאגה בחיבה, "זה הראשון הוא היום שלי."

"והפרש האדום על הסוס האדום?"

"אה, זו השמש העולה שלי."

והפרש השחור על הסוס השחור?

"כן, זה השלישי והוא הלילה שלי."

"אני מבינה" אמרה וסליסה.

"באמת ילדה? לא היית רוצה לשאול עוד שאלות" שידלה אותה המכשפה. וסליסה עמדה לשאול על זוגות הידיים שהופיעו ונעלמו אבל, הבובה החלה לקפץ מעלה ומטה בכיסה ולכן אמרה וסליסה "לא סבתא, כמו שאמרת בעצמך. ידע רב מדי עלול לגרום לאדם להזקין בטרם עת."

"אה" אמרה יאגה והטתה את ראשה הצידה כצפור. את חכמה מכפי שנותייך ילדתי.איך נעשית כזו?"

"בזכות הברכה של אמי" חייכה וסליסה.

"ברכה? צווחה באבא יאגה "ברכה? בבית הזה איננו צריכים ברכות, כדאי, שתלכי לדרכך ביתי."

והיא הדפה את וסליסה החוצה.

"אומר לך מה ילדתי, קחי!" ובאבא יאגא לקחה גולגולת עם עיניים לוהטות מעל הגדר, ותקע אותה על מקל. "הרי לך! קחי את הגולגולת הזו הביתה על המקל. הנה! הנה האש שלך. אל תאמרי עוד מילה, לכי לדרכך."

וסליסה החלה להודות למכשפה, אבל הבובה הקטנה שבכיסה החלה לקפץ מעלה ומטה וסליסה. הבינה שעליה רק לקחת את האש וללכת. היא רצה הביתה ובכל פניה והסתעפות בדרך כיוונה אותה הבובה בדרכה. היה לילה ווסליסה ה חצתה את היער שהגולגולת, שעל מקלה מפיצה אור מרצד מחורי עיניה, אוזניה אפה ופיה.

לפתע נבהלה מהאור המפחיד ורצתה להשליך את הגולגולת, אבל זו דיברה אליה, והפצירה בה להירגע ולהמשיך בדרכה אל בית אמה חורגת ואחיותיה החורגות.

כשוסליסה קרבה אל הבית הציצו, אמה החורגת ואחיותייה החורגות מהחלונות וראו אור מוזר מרצד ביער העור קרב יותר ויותר ולא היה להן מושג מי הבא. הם הסיקו זה מכבר מהעדרה הממושך של וסליסה שהיא מתה וחיות היער אכלו את עצמותיה וברוך שפטרנו.

וסליסה התקרבה יותר ויותר כשהאם החורגת והאחיות, החורגות ראו שזוהי היא, רצו לקראתה, ואמרו שמאז שהלכה היו בלי אש. לא משנה כמה התאמצו להדליק את האש, האש כבתה שוב ושוב.

וסליסה נכנסה לבית בהרגשת ניצחון מפני ששבה בשלום מהמסע המסוכן והביאה איתה את האש. אבל הגולגולת על המקל לא העתיקה את מבטה מהאמא חורגת והאחיות החורגות וצרבה אותן.ועד הבוקר שרפה את שלוש המרשעות לאפר.

אהבתן? נשמח שתשתפו את העמוד ברשתות החברתיות ולחברות כדי שנגיע לכמה שיותר נשים עם הידע החשוב הזה