פרק 4 - האגדה על מינאווי

היה היה גבר שבא לחזר אחרי שתי אחיות תאומות. אבל אביהן אמר "לא תוכל להתחתן עם עימן לפני שתנחש את שמותיהן." מינאוי ניחש וניחש, אבל לא הצליח לנחש את שמות האחיות. אביהן של הצעירות נד בראשו, ושילח את מינאוי לדרכו פעם אחר פעם.

יום אחד לקח עמו מינאוי את כלבו, לביקור נחושים. הכלב ראה שאחות אחת יפה מהשניה, והאחות השנייה מתוקה מרעותה.אף לא אחת מהן ניחנה בכל המעלות.אבל הן נשאו מאוד חן בעיני הכלב הקטן משום שנתנו לו ממתקים וחייכו אל תוך עיניו.

שוב לא הצליח לנחש את שמות הצעירות והלך לו הביתה. אבל הכלבלב הקטן רץ, חזרה לבקתה של הצעירות. שם שרבב את אוזנו אל מתחת לאחד הקירות ושמע את האחיות מצחקקות, ואומרות זו לזו כמה נאה וגברי הוא מינאוי. בעוד הן מדברות קראו האחיות זו לזו בשמן. הכלב הקטן שמע, ורץ מהר ככל שרגליו יכלו לשאתו לספר את השמות לאדונו.

אבל אריה השאיר עצם גדולה, מכוסה בבשר ליד השביל, והכלב הזעיר הריח אותה מיד. בלא מחשבה נוספת, סטה אל בין השיחים וגרר אחריו את העצם, שם כירסם ולעס את העצם עד שמצץ את כל טעמה. אוה! לפתע נזכר הכלב הזעיר במשימתו הנשכחת. אבל לרוע המזל שכח גם את שמותיהן של שתי הצעירות.

הוא רץ חזרה לבקתה של התאומות. הלילה כבר ירד והצעירות סכו בשמן, האחת, את רגליה וזרועותיה של השנייה. ונראו כאילו הן מתכוננות לחגיגה. ושוב, שמע הכלב הקטן, כיצד הן קוראות זו לזו בשמותיהן. הוא זינק באוויר בפרץ שמחה ודהר חזרה בשביל אל בקתתו של מנאוי, כשהריח מבין השיחים את ריחו של מוסקט טרי. הכלב הקטן אהב מוסקט יותר מכל דבר בעולם. הוא סטה במהירות מעל השביל ודהר לעבר עוגת תפוזים נהדרת שהצטננה על קורה. במהרה זלל את העוגה כולה, ולועו הדיף ניחוח מוסקט נפלא, כשדהר הביתה בבטן מלאה ניסה להיזכר בשמותיהן של שתי הצעירות.ושוב גילה ששכח אותם.

הכלב הקטן רץ שוב, לבקתתן של התאומות. הפעם התכוננו האחיות ל כלולותיהן. "או לא!" חשב הכלב הקטן, "הזמן כמעט אזל". וכשהאחיות קראו זו לזו בשמן, טבע הכלב הקטן את שמותיהן במוחו ורץ משם גמור ונחוש בדעתו שדבר לא ימנע ממנו למסור את שני השמות היקרים למינאוי.

הכלב הקטן ראה שלל טרי מונח על השביל, אבל התעלם ממנו ודילג מעליו. לרגע נדמה לכלב הקטן שהריח שמץ של מוסקט באוויר, אבל הוא התעלם מהניחוח ורץ הביתה אל אדונו. אבל הכלב הקטן לא ידע שזר שחור יזנק יזנק עליו מבין השיחים יאחז בעורפו ויטלטל אותו כה חזק, עד שזנבו כמעט נשר.

זה מה שקרה והזר צעק בלי הרף, "אמור לי את השמות, אמור לי מה שמות הנשים הצעירות כדי שאוכל לזכות בהן."הכלב הקטן חשב שהוא עומד להתעלף מאחיזת האגרוף הקמוץ בעורפו, אבל נאבק באומץ. הוא נהם שרט ובעט, ובסופו של דבר נשך את הענק בין אצבעותיו. ושיניו עקצו כצרעות. הזר שאג כמו תאו, אבל הכלב הקטן סירב להרפות. הזר ברח אל בין השיחים כשהכלב הקטן תלוי מכף ידו.

"הרפא ממני, הרפא ממני כלב קטן ואני ארפא ממך" התחנן. הזר השחור. הכלב הקטן רטן מבעד לשיניו, "אל תחזור, או שלא תזכה לראות שוב את אור הבוקר". הזר נמלט אל השיחים ונעלם באנקות כאב והכלב הקטן קרטע בשביל אל מינאוי.

אף שפרוותו הוכתמה בדם ולסתותיו כאבו, שמותיהן של שתי הצעירות היו טבועים בזכרונו והוא צלע אל מנאוי בחיוך רחב. מנאווי רחץ את פצעיו של הכלב הקטן, והכלב סיפר לו את הסיפור כולו וגילה לו את שמותיהן של הצעירות מן ההר חזרה לכפר של הצעירות, כשהכלב הקטן רכוב גבוה על כתפיו, ואזניו מתנופפות ברוח כשני זנבות סוסים.

כשמינאוי הגיע לאב, ומסר לו את שמות בנותיו, קדמו התאומות את פני מינאוי, כשהן לבושות ומוכנות להצטרף אליו למסע. הן חיכו רק לו. כך זכה מינאוי בשתי העלמות היפות ביותר בארץ הנהר. וכל הארבעה, האחיות, מינאוי והכלב הקטן חיו בשלום יחדיו זמן רב מאוד.

בים בום בם סיפורי נשלם

בים בום בם סיורי זה תם.

אהבתן? נשמח שתשתפו את העמוד ברשתות החברתיות ולחברות כדי שנגיע לכמה שיותר נשים עם הידע החשוב הזה