פרק 5 - אגדת אשת השלד

היא עשתה דבר, מה שעורר את חמתו של אביה. אף שאיש לא זכר מה עשתה, אבל אבי גרר אותה אל הצוקים והשליכה אל הים. שם אכלו הדגים את בשרה וכרסמו את עיניה. היא שכבה שם מתחת לים ושלדה התהפך שוב ושוב בזרמים.

יום אחד בא הדיג לדוג. למען האמת, רבים באו למפרץ אבל הדייג הזה נסחף הרחק ממולדתו. ולא ידע שהדייגים המקומיים התרחקו מהמפרץ, בטענה שהוא רדוף רוחות.

הקרס שהטיל הדייג שקע עמוק במים, ונאחז דווקא בצלעותיה של אשת השלד. הדיג חשב, "אוהו, הפעם לכדתי דג גדול באמת!. עכשיו באמת דגתי משהו עצום!." והוא חשב לעצמו כמה אנשים יאכיל הדג הגדול, לכמה ימים יספיק, כמה זמן יהיה פטור מלצאת לצוד ובעודו נאבק עם המשקל הגדול שבקצה החכה, החל הים לרעוש ולרתוח. הקייק שלו התנודד ורעד, משום שזו שמתחת לגלים נאבקה להשתחרר וככל שנאבקה הסתבכה יותר ויותר בחכה. על אף כל מאמציה, נגררה מעלה מעלה, כשהיא נמשכת, אחרי הקרס בצלעותיה.

הדיג פנה לאחור למשוך את חכתו, ולא ראה את ראשה הקירח עולה מעל הגלים. לא ראה את האלמוגים הזעירים המבליחים בארובות עיניה הרכות. לא ראה את הקונכיות הדבוקות על שיני השנהב העתיקות שלה. כשהניח לחכה ופנה לאחור, כבר צף כל גופה על פני המים ונתלה בשיניה הקדמיות הארוכות על הקצה הקדמי של סירתו.

"אה! "זעק האיש וליבו צנח לברכיו. עיניו הסתתרו באימה בירכתי ראשו ואוזניו סמקו כאש. "אוה!" צרח, אחז במשוט חבט לסלק אותה מהחרטום, והחל לחתור כמטורף אל החוף. ומאחר שלא הבין שהיא לכודה בחכתו נבהל עוד יותר מפני שהיא המשיכה לרדוף אחריו עד החוף, כאילו עמדה על קצות אצבעותיה. הוא היטה את הקיייק אנה ואנה, אבל אף כל מאמציו נשארה אשת השלד מאחור ונשימתה התעערבלה לה מעל המים בענני אדים וזרועותיה נופפו כאילו ניסתה לחוטפו אל המצולות.

"אהה!" ייבב כשהגיע לחוף, בזינוק אחד ניתר מהקייק, אחז בחכה ורץ. והגווייה הלבנה כאלמוג של אשת השלד שעדיין הייתה אחוזה בחכה קרקשה ונגררה אחריו. הוא רץ בן הסלעים והיא אחריו הוא רץ בערבה הקפואה והיא אחריו. הוא רץ על הבשר שנפרש בשמש לייבוש וריסק אותו לרסיסים בנעליו, והיא לא הרפתה לרגע. בעודה נגררת אחריו חטפה מעט דגים קפואים והחלה לאכול אותם מפני שלא אכלה זמן רב מאוד. לבסוף הגיע האיש של האיגלו שלו צלל אל מנהרת הכניסה, וזחל פנימה על ארבעותיו ושכב בחשיכה. מתנשם ונאנק, לבו הולם כתוף אדיר, סוף סוף הוא מוגן. כה מוגן תודה לאלים. לאל העורב. כן, תודה לאל העורב ולסדנה הרחומה, מוגן סוף סוף....

תארו לעצמכם כיצד הרגיש כשהדליק את מנורת שמן הלוויינים שלו, וראה אותה מונחת בערימה על רצפת השלג שלו, עקב אחד מעל כתפה ברך אחת בין צלעותיה, רגל אחת מעל למרפק. לימים לא ידע מה זה היה, אולי אור האש ריכך את תוויה, ואולי היתה זו בדידותו, אבל טוב לב חדר אל נשימתו, ולאט לאט שלח את ידיו המזוהמות. ובמילים הרכות שבהם מדברת אם לילדה. החל להתיר אותה מסבך החכה.

"נה נה...." ראשית התיר את אצבעות הרגליים אחר כך את הקרסוליים. "אוה..נה נה..." והוא עבד עוד ועוד אל תוך הלילה, עד שעצמותיה של אשת השלד עטופות בפרוות שיחממו אותם, היו ערוכות כולן כמו שעצמותיו של אדם אמורות להיות.

הוא גישש בחפצי העור שלו למצוא את מצת הצור, והשתמש בקצווה משערו, להדליק עוד מעט אש. מעת לעת, בעודו משמן את העץ היקר של חכתו, כתוב וכורך את החוט סביב החכה הביט בה. והיא בתוך הפרוות לא הוציאה הגה, לא העזה, מחשש שהצייד ייקח אותה החוצה והשליך אותה למטה אל הצוקים ויינפץ את עצמותיה לרסיסים.

האיש התנמנם, החליק אל מתחת לפרוות מצעו, ובמהרה שקע בחלומות. ואתם יודעים, לפעמים, כשציידים ישנים, נמלטת דמעה מעיני החולם. איננו יכולים לדעת איזה מין חלום גורם לכך, אבל אנו יודעים שזהו חלום של עצב או ערגה. וזה מה שקרה לאיש.

אשת השלד, ראתה את הדממה זוהרת באור האש. ולפתע נתקפה צמא נורא. היא קרקשה והרעישה וזחלה אל הגבר הישן, וקרבה, את פיה אל הדמעה שלו. הדמעה היחידה הייתה כמו נהר, והיא שתתה ושתתה ושתתה עד שהרוותה את צמאונה בן השנים.

ובעודה שוכבת לצד הגבר הישן, תחבה יד אל תוכו הוציאה את לבו, התוף האדיר. היא התיישבה, וחבטה בשני צדדיו, בום, בום!..., בום, בום!.

ובעודה מתופפת החלה לשיר בקול "בשר בשר בשר!. בשר, בשר, בשר! וככל ששרה העלה גופה בשר. היא שרה לשיער ועיניים טובות וידיים נאות ושמנמנות. היא שרה את החריץ שבין רגליה ושדיים ארוכים דיים להתעטף בהם ולהתחמם. וכל הדברים שלהם זקוקה אישה.

וכשסיימה שרה עד שבגדי האיש הישן ירדו מעליו, והזדחלה אל יצועו, עור אל עור. היא השיבה את התוף האדיר, לבו, אל גופו, וכך התעוררו שניהם כרוכים זה בזה סבוכים, מלילם יחד.אבל כעת כרוכים באופן אחר. טוב, ובר קיימא.

האנשים שאינם זוכרים מה הביא עליה את אסונה הראשון, אומרים שהיא והדייג הלכו הרחק משם, וכי היצורים שהכירה בחייה מתחת למים, דאגו שהשניים לעולם לא ידעו מחסור. האנשים האלה אומרים שזה נכון. וזה כל מה שהם יודעים.

אהבתן? נשמח שתשתפו את העמוד ברשתות החברתיות ולחברות כדי שנגיע לכמה שיותר נשים עם הידע החשוב הזה